מצא את ההבלים

אומה יקרה,

אני מאמינה שחשוב לעודד אנשים כשהם עושים את הדבר הנכון. במיוחד אם מדובר באנשים שאצלם זה לא יוצא בקלות, ולא מה שמאפיין אותם ביומיום. כמו כן, כשאנשים מתנהגים בצורה עלובה, חשוב להצביע על כך בפניהם, ומהר. קיום שתי המצוות האלה הוא שמביא אותי היום לכתוב את הפוסט הזה.

גם אני מאד לא אוהבת את ראש הממשלה נתניהו, את מעשיו, את אביזריו, את המראה שלו, את הסובבים אותו, ואת הזווית של החיוך שלו שגורמת לו להיראות כמו איש עסקים מושחת שחושב שהצליח להערים על באטמן. לכן כששמעתי שהוא הצליח לחתום על עסקה להחזרתו של גלעד שליט - דבר ששימח אותי מאד - עשיתי מאמצים לפתח אליו כמות כלשהי של רגשות חיוביים. זה לא היה קל, זה היה מאבק פנימי קשה שנראה לעתים אבוד, אבל ביומיים האחרונים סוף סוף הצלחתי, וזה קרה בזכות מיזם "ביבי גאמפ" המטופש והעלוב שאתם כל כך מתלהבים לעסוק בו.



אובייקטיבית, מה בדיוק הבעיה עם התמונה הזאת? יש פה צילום של אירוע היסטורי, והדמויות המעורבות בו. זה שאנחנו אוהבים את משפחת שליט ולא אוהבים את ביבי זאת בעיה אישית שלנו. וזה לא שגלעד ואבא שלו דיגמנו לפורטרט משפחתי ופתאום הנדחף הזה הופיע - הם קבוצה של אנשים בתנועה, עם צלמים של דובר צה"ל מסביב, זה הפריים שיצא, וטבעי שהצלם ינסה לתפוס את ראש הממשלה יחד עם החיבוק.

ההשוואה לפורסט גאמפ - באמת? מה, הוא הושתל שם דיגיטלית כדי לנסות להוסיף לו חשיבות? הוא נדחף בכח לאירוע היסטורי שלא נוגע לו, כמו לימור לבנת באולימפיאדה? לא. הוא דמות חשובה באירוע ההיסטורי שהוא היה אחד מיוצריו, יש לו את כל הסיבות להיות שם, וזה שיש לו חיוך מגעיל זה מצער, אבל לא רלוונטי.

אבל אם כבר פתחתם פוטושופ, בואו תנסו תרגיל כזה: הפכו את התמונה לשחור לבן, ושימו את מנחם בגין או יצחק רבין ברקע. נראה פתאום הגיוני, נכון? ואם במקום ביבי היה שם שמעון פרס או אריק איינשטיין (ששניהם גם מגעילים מאד בעיניי), הייתם הרי מדפיסים מזה חולצות, נכון או לא? ואם זאת היתה שלי יחימוביץ, שגם החיוך שלה לא הכי פוטוגני? זה היה הופך לפוסטר שהיה מנצח לה את הבחירות בשנה הבאה.

לסיום, תזכורת: הסיסמא שכולנו היינו נורא מבסוטים ממנה "איפה השליט שיחזיר את שליט?", זוכרים? אז הנה.